מה ההבדל בין הרגל לבין התמכרות?

מה ההבדל בין הרגל לבין התמכרות?

לכל אדם יש תאווה. אדם רגיל שולט על המינון ועל התזמון,
ויש לו יכולת להחליט מתי כן ומתי לא. אדם מכור איבד את היכולת
להחליט כמה פעמים ומתי, גם אם הדבר יפגע במערכת המשפחתית
שלו ובילדיו, בעסקיו ובו עצמו. הוא אינו השולט, הוא הנשלט.
עלינו גם להבדיל בין הרגל לא טוב לבין התמכרות.
יש אדם האוכל פיצה פעם בשבוע. הוא יודע שזה אינו בריא לו,
אבל פעם בשבוע הוא מרשה לעצמו. הוא אינו מכור, הוא שולט על
עצמו. אבל אם הוא יאכל פיצה כל יום, אם בכל פעם שזכרון הפיצה
יעלה בראשו תלחץ האצבע שלו על הכפתור ותזמין פיצה, וגם אם
ייגרמו לו כאבי בטן וצרבות אין הוא מסוגל להפסיק – זהו מכור.
יש אנשים האוהבים במבה. אחרי חצי חבילה אדם מאבד את
ההנאה ואמור להפסיק. המכור ממשיך גם כשהוא כבר לא נהנה!
יש אנשים האוהבים לעשן, אבל בפועל הם מעשנים גם כשאינם
אוהבים, גם כאשר גרונם כואב ויש להם שפעת.
זוהי התמכרות.
אם כן, איפה, מדוע ממשיך המכור למרות הסבל?
מה ההיגיון של ההתמכרות? אם הבמבה כבר אינה טעימה
והסיגריה גורמת כאב – מדוע ממשיך המכור בהתמכרותו, איזו
הנאה יש לו? ובכן, איך נוכל לברר נושא זה מבלי שנדע מהי הנאה ומהו סבל?

ההמשך אי"ה במאמר הבא "מהי הנאה ומהי סבל"

סגירת תפריט
דילוג לתוכן