הכוחות שמניעים אותנו וקובעים לנו מה לעשות

אדם הוא לא בהמה  ואין שום פעולה או מעשה שהוא עושה סתם כך יש סיבה לכל דבר יש גורמים פנימיים שמשפעים עלינו ועל פיהם יישק דבר   הכוחות הללו שולטים על הרגש שלנו על המוח על הדחפים ובעצם על הכל   סבל והנאה הם  שני השליטים ששולטים עלינו  שלטון ללא מיצרים.

בעצם כל מה שאדם עושה נובע מכך שהוא רוצה ליהנות וכל מה שאדם לא עושה נובע מכך שהוא רוצה למנוע מעצמו סבל.

הרבה אנשים רוצים לעשות שינוי פעם אחת ולתמיד ולהצליח כל החיים להחזיק מעמד עם השינוי והסיבה שאנשים מתייאשים ועצובים משום שהם ניסו כל כך הרבה פעמים לשנות ולבסוף שוב חזרו לדרך הישנה  הם לא מצליחים ליישם את ההחלטות שלהם.

הסיבה לכישלון שהם מנסים לשנות את המעשה ולא את הדבר הנסתר הפנימי שגורם להם לעשות את מה שהם עושים.

כאשר נצליח להבין לעומק את ההנאה והסבל אנחנו נצליח להשתלט על הקשיים וההרגלים אחת ולתמיד  ואם לא נבין את שני הכוחות החזקים האלו  אנחנו נתנהג כמו חתול שרואה עכבר ומזנק עליו באופן אוטומטי  או שנהפך למכונה אוטומטית שמתוכנתת על ידי מתכנתים שמישהו אחר משלם להם כדי שיהפוך אותנו לחסרי מעצורים לחסרי שליטה  לבהמיות

מה הסיבה שישנם דברים שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות למענינו ולמען הצלחותינו והצלחת משפחותינו ועם כל זאת אנחנו ממתינים ועדין לא עושים את הדבר הפשוט והברור שעלינו לעשות

למה אנחנו לא עושים את זה   הסיבה מפני שבאיזשהו מקום פנימי בתוכנו אנחנו חשים ומרגישים שלעשות ברגע זה את הפעולה הנדרשת  זה כרוך יותר בסבל  מאשר בהנאה, ההנאה עכשיו זה לשבת על הכורסא להמשיך לישון או לקרוא עיתון וכדומה למרות שאנחנו יודעים בבירור אצלנו בתוכנו שלעשות את הפעולה  זה ייתן לנו אחר כך שלווה רוגע מנוחה כסף או דברים טובים שאנחנו רוצים ואהובים אך כרגע יותר כיף לנו לא לעשות את הפעולה ולכן אנחנו לא נעשה את זה  למרות ההפסד רוב העולם משקיע הרבה יותר בלא להפסיד את מה שכבר הרוויחו מאשר לייצר כסף חדש באותו זמן שנלחמים

המוח שלנו משתוקק לתענוגות  רודף אחריהם כל החיים  ומצד שני הוא בורח מכאב צער וסבל אי נוחות וכדומה

הוא מחולק ל2 חלקים  חלק אחד מקטלג את ההנאות במחלקת הנאות ואילו החלק השני מקטלג את חוויות והגדרות הסבל על הדיסק של מחלקת הסבל ,

לדוגמא אם בילדות התנהגנו יפה ואמר לנו שיתנו לנו פרס והפרס היה שוקלד מתוק  טעמנו אותו והוא היה לנו טעים  באותו רגע המוח זיהה מהו הדבר שגרם לו לעונג מייד קיטלג את השוקלד כאחד במוצרים שעושים לו הנאה   ומכאן והלאה עשרות שנים אנו רוצים את השוקלד משום שהמוח רוצה אותו ומשתוקק להנאה כל פעם מחדש

מעבר לזה במוח האנושי ישנם כמעט מיליון תאי עצב המכילים דופמין

המבנים והמסלולים העצביים במוח שיוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים מסוימים. מערכת זו משפיעה על ההתנהגות בכך שהיא "מחזקת" התנהגויות מסוימות ומגדילה את הסיכוי שיחזרו על עצמן בעתיד

להצגה של גירוי מחזק יש השפעה על מערכת העצבים. כאשר מתרחשים דברים טובים מנגנוני חיזוק במוח מופעלים ומשפעלים שינוי בחיבור הסינפטי שינוי זה מתאפשר הודות לפלסטיות של מערכת העצבים.

איוואן פבלוב גילה את תהליך ההתניה הקלאסית בניסויו המפורסם בכלבים, בעשור האחרון של המאה ה-19. ידוע כי כל כלב נוהג, כרפלקס, לרייר כאשר מוגש לו מזון. פבלוב גילה כי כלביו נהגו לרייר עוד כשהופיע בדלת החדר. הוא הסיק כי הם קישרו בין הופעתו לבין המזון שיקבלו, אף אם לא הגיש להם אותו. בעקבות עובדה זו ערך פבלוב ניסויים בכלביו, בשלושה שלבים: בשלב הראשון ניתן מזון לכלבים ונמדדה כמות הריר שהוציאו מפיהם. המזון הוא גירוי בלתי מותנה, והריור היא תגובה בלתי מותנית. בשלב השני פבלוב השמיע צלצול פעמון ורק לאחר מכן הגיש לכלבים את מזונם. פבלוב חזר מספר פעמים על שלב זה. בשלב השלישי השמיע את הפעמון לבדו, ולא הגיש מזון לאחר מכן. עצם השמעת הפעמון לבדו גרמה לכלבים לרייר, מתוך ציפייה לקבלת מזון. במילים אחרות, הפעמון אשר היווה גירוי מותנה אשר בא לפני גירוי בלתי מותנה, המזון, הביא לתגובה בלתי מותנית, הריור. בסוף הניסוי הפעמון עצמו, הגירוי המותנה, הביא לתגובה מותנית, הריור.

המזון הוא גירוי בלתי מותנה – רפלקסיבי, מיום היוולדו מזיל הכלב ריר למראהו, ולכן הריור גם הוא תגובה בלתי מותנית.

פבלוב לימד את הכלב לקשר בין הופעת המזון לצלצול פעמון – יצר קשר בין גירוי בלתי מותנה (המזון) לגירוי מותנה (הפעמון). הכלב למד לבצע תגובה מותנית לגירוי המותנה (לרייר גם למשמע פעמון).

באדיבות מכון הגומל 0527632449

השארת תגובה